את הפוסט הקודם שסקר כלים שימושיים לארגון המחקר כתבתי לפני יותר משנתיים (לא ייאמן). ומאז, רבים מהרגלי העבודה שלי השתנו, אימצתי כלים חדשים וזנחתי חלק מהכלים שלא הוכיחו את עצמם. לכן, הגיעה העת לכתוב פוסט-המשך.
קודם כל – רטרוספקטיבה לגבי הפוסט הקודם:
(1) ניהול ביבליוגרפיה: גם שנתיים אח"כ, אני עדיין משתמשת ב-endnote ומאוד מרוצה ממנה. היא משמשת אותי פחות לשמירת מקורות, ובעיקר לעיצוב ההפניות. אחד הפיצ'רים המוצלחים והחשובים של endnote הוא שאפשר להכניס ממנה הפניות מסודרות לפי כללי הציטוט האחיד ישירות למסמכים בוורד. זה מקצר מאוד את העבודה על הערות השוליים, ומאוד מאוד נוח לשימוש.
(2) ריכוז מידע: במרחק הזמן, evernote, שאותה סקרתי בפוסט הקודם, הייתה לא מוצלחת מבחינתי. באופן פרדוקסלי אולי, קלות צבירת המידע בה הובילה לכך שמילאתי אותה די במהירות בהמון ג'אנק (כל מיני כתבות באתרי אינטרנט נשכחים ש"אולי יהיה פעם מה לעשות איתם"), והלכתי לאיבוד בעושר המידע הבלתי-נגמר. כרגע, אני אוספת חומרים באמצעות שני כלים אחרים, papers ו-scrivener, שאתאר אותם בהמשך הפוסט.
(3) יומן מחקר: ההחלטה לנהל יומן-מחקר הייתה קצרת-ימים, ומהר מאוד נשברתי. מה שאני כן עושה, זה שני דברים אחרים (שאפרט גם אותם עוד רגע): אני מנהלת "רשימת מטלות" שמתעדכנת מדי בוקר, ושומרת ארכיב של כל השיחות וההכנות שלי עם המנחים שלי. גיליתי שזה משרת את המטרה הזו לא רע, למרות שזה לא מעודד כתיבה חופשית, כמו שיומן מחקר אמור לעשות.
ועכשיו, לכלים החדשים. בשנה-שנתיים האחרונות התרגלתי לעבוד עם שני כלים שהפכו להיות כלי העבודה המרכזיים ביותר שלי, והם בעיני לא פחות ממבריקים, ואני ממליצה עליהם בהתלהבות בלתי מסויגת.
איסוף מידע – Papers
הכלי הראשון הוא papers, בעל השם הבלתי גגיל בעולם. פייפרז הוא בעצם, במהותו, itunes לפידיאפים. אני מעבירה לתוכו כל מאמר שאני מורידה מהרשת (על ידי drag and drop) והתוכנה מכניסה אותו אוטומטית לתוך ספריה שמסודרת לפי שם, מחבר, נושא וכו'. קשה להסביר עד כמה זה משנה באופן מהפכני את השימוש במאמרים. במקום אינספור תיקיות עם קבצים שנקראים mosheinternetpaper.pdf, או יותר גרוע – abc.pdf, יש רשימה מסודרת של כל המאמרים שנמצאים במחשב, בצורה נוחה לחיפוש, ועם כל המידע הביביליוגרפי.
אני משתמשת בפייפרז גם לקריאת המאמרים וסיכומם (יש אפשרות לכתיבת notes בזמן הכתיבה), כך שלכל מאמר יש לי בצד את הנקודות החשובות שסימנתי לי בו. אני שומרת בה גם הפניות לספרים (פשוט שומרת את דף הספר באמאזון) כמקום לרכז בו את ההערות שיש לי על הספר.
עד לאחרונה, היה מדובר רק בתוכנה למק, אבל לא מזמן הוציאו בטא גם לווינדוז. רוצו והורידו את הדמו (המחיר המלא הוא, אם אני זוכרת נכון, $40 לסטודנטים, ושווה כל שקל).
כתיבה – Scrivener
את סקריבנר טיפה קשה יותר להסביר, אבל הוא כלי מדהים שחיי (ודוקטורטי) אינם חייו בלעדיו. בקצרה, סקריבנר הוא תוכנה לכתיבת טקסטים גדולים: רומן, תסריט לסרט, או (טדם טדם) דוקטורט. טקסטים כאלה כמעט אף פעם אינם נכתבים ברצף מהעמוד הראשון ועד האחרון, ולכן המבנה הכרונולוגי של word לא מתאים לאופי האמיתי של הכתיבה בהם (שלא לדבר על האיטיות והסירבול שבלעבוד על מסמך וורד ענקי יום יום). לכן, במקום לנסות לעקוף את המגבלות של וורד (על ידי יצירת אינספור קבצים שנקראים ch3part2draft7190212.doc), סקריבנר מתייחס לתהליך הכתיבה כמו שהוא מתנהל בחיים – קופץ ממקום למקום, מלא בטיוטות, ועם פסקאות ופרקים שזזים כל הזמן ממקום למקום.
אז קודם כל – סקריבנר הוא לא וורד. וזה אומר גם שאין לו יכולות עיצוב מרשימות, הערות השוליים נראות תלושות ואי אפשר לעשות בו מסמכים "יפים". הוא בשביל לכתוב את הטיוטה הראשונה ולהתחבט בה, לא בשביל לייצר את המסמך הסופי (לשם כך שולחים בסופו של דבר את הטיוטה הגולמית לוורד, ושם מסדרים את כל הכותרות המסוגננות שבעולם).
אבל מה הוא כן? ההגיון הבסיסי שעומד בבסיס סקריבנר הוא שכתיבה של טקסטים גדולים היא מקוטעת. בהתאם, סקריבנר מאפשרת למשתמש להתייחס אל המסמך שלו לא כאל טקסט אחד גדול, אלא כערימה של מקטעי-טקסט גמישים ועצמאיים, שרק בסוף מתחברים אחד אל השני אל הטקסט המלא.
מבחינת תהליך הכתיבה, אני בדר"כ משתמשת בסקריבנר כך: כאשר אני מתחילה לכתוב מאמר חדש, למשל, אני יוצרת "פרויקט" חדש בסקריבנר ויוצרת בו מקטעים ריקים בהתאם לתוכן-העניינים העתידי של המאמר שעוד לא נכתב. זה יוצר לי, למעשה, רשימת "דברים שצריכים לכתוב" כדי שהמאמר יהיה מושלם. ואז אני מתפנה לכתוב את המקטעים השונים, כמובן שלא בהכרח בסדר שבו הם מופיעים. אבל העובדה שכולם נמצאים זה לצד זה ביחד – ובתוספת כמה פיצ'רים ספציפיים כמו דרך נוחה במיוחד לראות שני מקטעים זה לצד זה, או ספירת מילים לכל מקטע בנפרד – מאפשרת מצד אחד להתרכז בקטע הספציפי, ומצד שני כל הזמן להתייחס למיקום ולתפקיד שלו בטקסט המלא. מנסיון של כמה פרויקטים, סקריבנר הוא עבורי דרך אפקטיבית ונוחה בצורה בלתי רגילה לכתוב, ומאוד מאוד מעודד כתיבה חופשית וזורמת שלא נעצרת כדי לדאוג לענייני סגנון או סידור הערות השוליים.
עוד שימוש נוח מאוד בסקריבנר, שקשור גם לתהליך העבודה, הוא העובדה שכל פרויקט מחולק לתיקיית draft ולתיקיית research, כאשר החומר מתיקיית המחקר לא נכלל בטיוטה (שהופכת בסופו של דבר לטקסט השלם). מכיוון שחלק גדול מהעבודה שלי הוא ניתוח טקסטים, גיליתי שמאוד מאוד נוח לי להוסיף את הטקסטים הנדרשים לתיקיית המחקר, ולחלק את המסך בין הטקסט לבין מקטע הטיוטה הרלוונטי, כך שאני כותבת את הטיוטה תוך כדי שאני קוראת את הטקסט המקורי.
מעבר לכתיבת מאמרים או פרקים בדוקטורט, אני משתמשת בסקריבנר לניהול "מטא" של הדוקטורט. יש לי פרויקט שנקרא "התקדמות דוקטורט" ובו אני מרכזת סיכומים של כל הפגישות שלי עם המנחים, תקצירים שהגשתי לכל מיני מקומות, וכיוצ"ב נושאים כלליים. בגלל החלוקה של כל פרויקט להרבה מסמכים קטנים, זה התגלה כדרך מאוד נוחה לרכז את כל המידע הזה במקום אחד בלי שנוצר בלאגן ובדרך שבה קל מאוד לחזור לרעיונות ישנים וכיוצ"ב.
- sjd progress project
ניהול מטלות – גוגל דוק
הרבה זמן חיפשתי כלי נוח לניהול מטלות. ניסיתי לא מעט תוכנות ייעודיות, שפועלות לפי שיטת Getting Things Done, שאמורה להיות אפקטיבית במיוחד. אני לא הצלחתי להתחבר לזה, ובסופו של דבר מה שעבד לי הוא פשוט מסמך פשוט בגוגל דוק. בתחילת כל יום אני כותבת לעצמי את המטלות של אותו יום, וכותבת "בוצע" ליד מה שבוצע. זה נשמע מאוד טריוויאלי, אבל אני חייבת להודות שהכנסת עדכון הרשימה ללו"ז הקבוע של הבוקר מאוד מאוד שיפרה את הפרודוקטיביות שלי. ברגע שהמטלות מוגדרות וברורות (ולא "לעבוד על הדוקטורט" זו לא מטלה…), הרבה יותר קל לי להתקדם, ואני נמנעת מהבעיה של לבזבז את כל היום בזגזוג בין כל מיני מטלות אפשריות. אני פשוט פותחת כל בוקר בלכתוב את התאריך של היום, ובלעשות סדר בראש – לעדכן מטלות שלא בוצעו יום קודם, לשים לב אם יש משהו דחוף במיוחד, ולהחליט מה ריאלי לעשות באותו יום. כמה פשוט, ככה אפקטיבי. (אגב, השימוש בגוגלדוק ולא סתם במסמך וורד היא כדי שאוכל לעדכן את המסמך במטלות שאני נזכרת בהן פתאום כשאני עם הפלאפון, או עם מחשב אחר וכיוצ"ב).
