חלק גדול מהכתיבה הביקורתית על המצב המשפטי בנושא זכויות יוצרים וקניין רוחני בכלל מתמקד בעובדה שתוקפן של זכויות היוצרים מוארך שוב ושוב, עד שהגיעו למצב שבו חלק גדול מיצירות הספרות והאומנות של המאה ה-20 עדיין נתונות תחת זכויות יוצרים ולא פתוחות לשימוש הכלל (מי שמתעניין בנושא עוד יכול לקרוא על כך בצמד המאמרים של דרור דביר באייל הקורא: "הברווז, השימוש ההוגן ונחלת הכלל" חלק א' וחלק ב').
המאבק הפוליטי והחברתי במצב הזה מבוסס על שני טיעונים עיקריים: הטיעון הראשון מתבסס על העובדה שיצירות חדשות נבנות על בסיס שימוש והשאלה מיצירות קיימות (בגישת "לו הרחקתי לראות, היה זה משום שעמדתי על כתפי ענקים"). הטיעון השני מבוסס על כך שיצירות ברשות הכלל יכולות להיות זמינות לכל אחד במהירות, בחינם ובקלות באמצעות האינטרנט, שמשמש כספרייה עצומה בגדולה (כמו שמנסים לעשות פרוייקט גוטנברג באגנלית ופרויקט בן-יהודה בעברית).
הבעיה היא, שהמאבק הפוליטי בתהליכים האלה, לפחות היום, הוא אולי עז מתמיד, אבל נדמה גם חסר-סיכוי מתמיד. לוביסטים חזקים ששולטים במקבלי ההחלטות הובילו לכך שהנתיב הפוליטי הוא, מבחינה מעשית, חסום: כל שינוי בחקיקה בתחום שנעשה בחמישים השנה האחרונות בארצות הברית היה אך ורק לכיוון של חיזוק זכויות היוצרים והרחבת הזכויות בקניין רוחני. לכן, אני סבורה שצריך לנסות לחשוב על דרכים חדשות לתקוף את הבעיה, שלא דרך מאבק פוליטי ישיר לשינוי זכויות היוצרים.
דרך אפשרית אחת להתמודד, למשל, עם הבעיה השניה (זמינות חופשית של מידע לכל דורש), היא על ידי יצירת שוק משני לסחר ביצירות שיש בהן זכויות יוצרים, אך הן כמעט ואיבדו לחלוטין את מחירן בשוק. מידע אמפירי מלמד שרוב יצירות הספרות מאבדות כמעט לגמרי את ערכן בתוך 5-10 שנים מיום הפרסום. עדות יומיומית לכך אנחנו רואים בערימות הספרים בחמישה או עשרה שקלים ב"צומת ספרים". אני נתקלת בכך שוב ושוב (באושר גדול) באתר הספרים המשומשים החביב עלי, שבו אני יכולה לרכוש כמעט כל ספר שאני מתעניינת בו בדולרים ספורים (בדר"כ דולר או שניים בתוספת משלוח) אם מדובר בספר מעט ישן יותר. אנחנו יכולים לראות שלמרות שהספרים הללו עדיין נתונים תחת זכויות יוצרים, הערך שלהם (דהיינו הערך של המונופול שמעניקים זכויות היוצרים) יורד כמעט לאפס. מבחינה פרקטית, הצלחנו להשיג את המטרה שאליה שאפנו – נגישות אוניברסלית לכל ספר בעלות כמעט-אפסית.
בנוסף, הרווח שמגיע בשלב הזה לבעלי זכויות היוצרים גם הוא אפס או קרוב לזה (מכיוון שמדובר בספרים משומשים, ולכן לא מגיע רווח נוסף לבעלי הספרים, או כי "צומת ספרים" רכשה כמויות מסחריות מהספר במחיר השואף לאפס לכל ספר). לכן – בתוך השוק המשני הזה, אפשר להניח שהשלב של גישה אוניברסלית ממש לספר (כלומר סריקתו והעלאתו לאינטרנט) הוא יחסית טריוויאלי – מכיוון שהתמריץ שיש לבעלי הזכויות להתנגד לכך הוא קטן מאוד (כי הרווח שהם מאבדים הוא שולי). זה, אגב, בעיני, ההסבר לכך שלגבי חלק גדול מאוד מהספרים בגוגל-בוקס, המצב הוא שניתן לקרוא את רובו הגדול של הספר אונליין (לפחות זה המצב בארצות-הברית. אני לא בטוחה אם הגישה מהארץ זהה). הלכה למעשה, ההסכם שנחתם עם הוצאות הספרים מאפשר את הגישה האוניברסלית לטקסטים זמינים – ואת הגשמת המטרה הפוליטית שהצגתי – גם ללא כל שינוי במצב המשפטי.
זו, כמובן, רק דוגמא אחת לתופעה רחבה הרבה יותר של מצבים שבהם פעילות לא-משפטית ולא-פוליטית יכולה לקדם מדיניות שאנו תומכים בה גם כאשר המצב המשפטי-פוליטי מנוגד לה באופן ישיר ויחסי-הכוחות הפוליטיים חוסמים שינוי מוצהר.