זה התחיל מהחסה. אנחנו בדרך כלל קונים שקית ובה שלושה ראשי חסה מאורכים. זה מספיק לנו לסלט הבוקר לכשבועיים, ועוד נשאר עודף של ראש לפחות, שבדרך כלל הופך במהלך השבוע לסלט חסה עם ויניגרט כתוספת לארוחת ערב. אז כרגיל מזגתי שלוש כפות חומץ לקערה, וגרסתי לתוכה מלח כדי להמיסו. אז נזכרנו שקנינו חמאת בוטנים לתבשיל אחר, וניצת הרעיון להכין הפעם ויניגרט עם חמאת בוטנים. עכשיו צריך לשחזר. אני חושב שזה היה ככה:

• 3 כפות חומץ.
• בערך כפית מלח. לערבב היטב, כדי להמיס את המלח בחומץ.
• לגרוס פלפל שחור לתמיסה ולערבב עוד קצת.
• שתי כפות חמאת בוטנים. חמאת הבוטנים שלנו היא כזו שיוצרה במקום. היא מאוד גושית וגסה יחסית לחמאת בוטנים הרכה ("סקיפי" וכו') שתמצאו בדרך כלל בסופרמרקט. לערבב היטב ולפורר/להמיס את חמאת הבוטנים כל האפשר.
• כף רוטב סויה (שכחתי לומר: יש משהו אסייתי ברוטב הזה)
• כפית סוכר חום, כדי להגביר את המתיקות.
• קצת שמן זית. אולי כף. נדמה לי שלא הזלפתי אותו טיפין-טיפין תוך כדי ערבוב, כמו שצריך.

אני חושב שהייתה תמימות דעים על כך שהרוטב היה עדיין חמוץ מדי. צריך לשחק קצת עם הכמויות כדי להגיע לתוצאה הרצויה.

בונוס: מי שאוהב, כמוני, את רוטב הבוטנים של ג'ירף, יוכל לנסות את המתכון של מאיה מבצק אלים.

ולסיום, הערה מנהלתית: הוספתי לבלוג את הדף תחליפים אמריקאים למוצרים ישראליים. מקווה שיעזור לישראלים כמונו, שעולם המתכונים בעברית עומד לפניהם, והם עומדים אובדי עצות מול מדפי הסופרמרקטים האמריקאיים.

נתחיל בתרגיל קצר בהערכת כמויות: כמה סירים נדרשים כדי להכין מרק הכולל בצל, סלרי, גזר, פלפל אדום, עגבניות, תפוחי אדמה, קישואים, שעועית ירוקה, כרוב קטן, פסטה ו-8 כוסות מרק?

אז זהו, שבאופן מפתיע – יותר מסיר אחד. הבעיה הייתה שהבנו את הדבר הזה רק בשלב שבו הסיר עלה על גדותיו, וחצי מהירקות נשארו על השיש. הפתרון היה כמובן להכין שני סירי מרק ולאכול מינסטרונה במשך כמעט שבועיים. למרבה המזל, המרק טעים מאוד ומשביע, ואף החזיק מצוין במקרר, כך שהכמות המסחרית שלו לא היוותה בעיה. למי שמעדיפים יחסים פחות מחייבים עם המרק שלהם, אפשר בהחלט להסתפק בחצי מהכמות.

נקודה נוספת שכדאי להתעכב עליה היא שש העגבניות הבשלות המגורדות. אני לא יודעת לגבי הפומפיה שלכם, אבל הניסיון לגרד את העגבניות הסתכם אצלי בדקות ארוכות של מאמץ, המון לכלוך מסביב לקערה, ומעט רסק עגבניות בתוכה. אחרי חצי עגבניה, הבנתי שעלי לחשוב על תוכנית חלופית (וממילא ערן היה בחדר השינה כך שהוא לא ראה. וכפי שלמדנו מג'וליה צ'יילד – אם אף אחד לא רואה, זה לא קיים), ולכן פשוט קצצתי את העבניות (כן, כן, עם הקליפה והכל. ערן בחדר השינה וכו'). לשמחתי, המרק הבין עניין וכיסה על קיצורי-הדרך בצורה משכנעת, על ידי כך שבמהלך הבישול העגבניות נעלמו לחלוטין והפכו לחלק אינטרגלי מהמרק.

———-

ערכים תזונתיים למנה (283 גרם): 93 קלוריות (9 קלוריות משומן), 1.1 גרם שומן, 16.7 גרם פחמימות (2.8 גרם סיבים תזונתיים), 5.7 גרם סוכרים. עשיר בויטמין A.

הכל התחיל כאשר ערן חזר מההולפודס עם עוף שלם וגדול ("היה במבצע"). הרעיון המקורי של ערן היה, אני משערת, שהעוף יילך בדרך כל עוף ויהפוך לסלט העוף-חם-עם-ארוגולה-של-חובב-ולטוביץ'. אבל לי היו רעיונות אחרים, מצב רוח יצירתי וחשק לעוף בגריל שיתחפש לתרנגול הודו לכבוד החג. אחרי שיטוט קל באינטרנט וסינון קפדני בהתאם למעט המצרכים שהיו לנו בבית, בחרתי בעוף ממולא בפירות יבשים. מדובר במתכון מסורתי מן המטבח הפרסי, כך שמיד אימצתי לעצמי זכרונות כוזבים על החשווה המתבשלת בימות השבת בבית אמא.

השלב הראשון במתכון הוא הסרת העור. זהו השלב להתבוננות פנימית והתפעמות מיופיו של הטבע. קודם כל, הסרת העור היא שיעור מאלף באנטומיה של העוף. שרירי הגב המשורגים, גידי הרגליים ושרירי החזה הגדולים. חוץ מזה, משקלו של העוף והצורה הכללית שלו די מזכירים (לבעלי הדמיון המפותח) תינוק בן-יומו. מה שכמובן מיד עורר בי את המחשבה להקים סטארט-אפ שמשתמש בעוף טרי כדי ללמד הורים טריים לחתל, להלביש ולטפל בתינוק חדש. אפילו אפשר לעשות לו היימליך! ולבסוף, לפחות לי קשה להתבונן בעוף חסר-העור מבלי מיד להתחיל לדמיין אותו רוקד ריקודי קברט. ואני מודה שאף ניסיתי את כוחי מעט בהפעלת המריונטה החדשה שהגיעה לביתנו. בשלב הזה ערן נכנס למטבח והזדעזע. אני לא בטוחה אם הוא הזדעזע יותר מכך שהסרתי את העור, או מכך שניסיתי לשכנע אותו ש"עוף זה כמו תינוק! תראה, הוא רוקד!". לגבי הסרת העור, לפחות, השתמשתי בתירוץ ש"זה כתוב במתכון". ערן לא השתכנע במיוחד, אבל מכיוון שהדבר כבר נעשה, המשכנו הלאה עם המתכון וללא העור.

השלב הבא הוא הכנת המילוי, שהיא פשוטה מאוד וכוללת בישול קצר של כל הפירות היבשים, התפוח, קצת בצל ותבלינים עד שנוצרת תערובת חומה-מבריקה ומעלת ניחוחות משגעים. את התערובת מכניסים לתוך העוף עם כף עד שהוא מתמלא ועוד קצת (בעיקרון צריך לסגור את הפתח, אבל אצלנו העוף התמלא מדי וזה לא היה אפשרי. הסתפקנו בקשירת הרגליים בחוט, מה שהוביל בהמשך לכך שלא הצלחתי לפתוח את הקשר ואכלתי את שתי שוקי העוף בעודן קשורות זו לזו). אנחנו הוספנו גם גזרים ובטטות לסיר, אך בעוד שהגזרים שמרו על צורתם, הבטטות התפרקו לחלוטין והצטרפו בשמחה לרוטב התפוזים שבו העוף התבשל.

העוף יוצא מאוד יפה (וממש חבל שלא צילמנו…). הוא הופך שחום, רך, מלא טעמים, ועם אותה תחושה מתוקה של בית מזרחי אמיתי. ברמה הפמיניסטית, הרגשתי לראשונה כמו אישה אמיתית!

———————

ערכים תזונתיים למנה (רבע עוף): 593 קלוריות, 10.5 שומן (2.2 גרם שומן רווי), 77.5 גרם פחמימות (7.9 גרם סיבים תזונתיים), 51.9 גרם חלבון.

נתחיל מהשניצל האפוי של "בצק אלים". בפעם הראשונה שהכנו את המתכון הזה, שהוא באמת קל, פשוט ומהיר להפליא, בחרנו מבין האופציות שהיא מתארת את השניצל-במיונז-וריוויון. השניצל אומנם יצא מאוד רך ועסיסי (באופן מפתיע כשמדובר בשניצל אפוי), אבל מצד שני לטעמנו הוא היה קצת חסר-טעם מדי. לכן, בפעם השנייה חיברנו בין העסיסיות של הריוויון לבין שילוב הטעמים של המתכון העיקרי שמבוסס על מיונז-חרדל-דבש. פשוט ערבבנו ריוויו-מיונז-חרדל-דבש בבלילה, ויצא לנו שניצל שהוא גם רך ועסיסי, וגם טעים. לפעם הבאה, אני חושבת אפילו לחזק עוד יותר את הטעמים (אולי להפחית במיונז ולהגביר בחרדל), מכיוון שאני אוהבת שלשניצל יש "אופי". השניצלים החזיקו במקרר כמעט שבוע ונשארו מעולים וטעימים.

אבל הקציצות האפויות (בתבנית מאפינס!) – אלו היו ההפתעה של השבוע. הקציצות יוצאות שחומות, עסיסיות ומעוררות-תיאבון ונראות (ונטעמות) בדיוק כמו קציצות מטוגנות. מעולות! אנחנו הכנו את התערובת עם שלוש-רבעי קילו בקר טחון ולא עם עוף ועם לחם חיטה-מלאה במקום החלה (כי זה מה שהיה בבית) ויצא מעולה. אבל שימו לב שהכמות היא גדולה למדי. משלושת-רבעי התערובת מילאתי תבנית מאפינס רגילה (של 12 שקעים), תבנית מיני-מאפינס (של 12 שקעים קטנים), ושתי תבניות אפיה קטנות נוספות שבהן פשוט הנחתי את הקציצות. כל החלופות יצאו מצוינות, כך שהמסקנה היא שלא חייבים להכין את הקציצות דווקא בתבנית המאפינס (למרות שהיא באמת שומרת על הצורה והנוחות). ואלא אם כן יש לכם שלוש תבניות מאפינס (ותנור ש – בשונה מהתנור שלנו -  מחמם באופן שהוא לפחות קצת-אחיד), אני חושבת שאין מנוס מלהכין את הקציצות בצורה אקלקטית יותר. כדאי לציין, שניסיתי בהתחלה להכין את כל התבניות יחד, כאשר התנור במצב גריל, אבל התבניות שנמצאו בחלק התחתון של התנור לא השחימו כלל. לכן, כדאי לתכנן את האפייה כך שהצלייה היא כולה מול הגריל באופן ישיר. זה לא לוקח יותר מדי זמן (להערכתי פחות מ-10 דקות עד שהופכים את הקציצות), כך שעדיף לעבוד בשתי "נגלות" מאשר לנסות להשתמש בחלק התחתון של התנור.

—————-

ערכים תזונתיים לכשלושה שניצלים בגרסת הריוויון-מיונז קל-חרדל-דבש (225 גרם): 407 קלוריות (97 קלוריות משומן), 10.7 גרם שומן (2.5 גרם שומן רווי), 18.9 גרם פחמימות (1 גרם סיבים תזונתיים), 55.4 גרם חלבון.

ערכים תזונתיים לכחמש קציצות (195 גרם): 255 קלוריות (56 קלוריות משומן), 6.2 גרם שומן (2 גרם שומן רווי), 3.8 גרם פחמימות (0.6 גרם סיבים תזונתיים), 43.4 גרם חלבון.

נתחיל במאפינס הדובדבנים. המאפינס, כידוע, הם ידידיה של כל טירונית-אפייה. כל סוגי המאפינס מבוססים על אותו רעיון. קודם כל יוצרים שתי קערות: "הקערה היבשה" (קמח, סוכר, אבקת אפיה) ו"הקערה הרטובה" (חלב, ביצים). אז מוסיפים לפי הדימיון או לפני המתכון תוספות שונות ומשונות, מערבבים (מעט!) בין הקערות, והיישר לתבנית המאפינס לאפייה של 15-20 דקות. זהו. ההצלחה וריח-המאפינס המשתרר בחדר מובטחים, וגם ההפתעה וההערכה מצידם של אלה שמתרשמים עד-אין-קץ מהמחשבה על מאפינס מעשה בית. לכן, קל להבין מדוע הסטוריית האפייה שלי החלה עם הכנת מאפינס, מדוע נפשי נקשרה בנפשה של תבנית המאפינס המצוינת שלנו, ומדוע תמיד אני מוכנה להכין מאפינס חדשים וניסיוניים לכל אירוע. מאפינס-הדובדבנים גם הם לא אכזבו – המאפינס יצאו טעימים, רכים ומפנקים, והכתמים האדומים של הדובדבנים, שמופיעים כאשר בוצעים את המאפינס, יפים מאוד. המינוס היחיד הוא שהמאפינס יוצאים גדולים מאוד. לכן, לא נוח לכרסם אותם כלאחר-יד והם מתאימים יותר לפינוק ביתי מאשר לאירוח רב-משתתפים.

שניים בתור הם נקניקי השוקולד עם האגוזים והפירות היבשים. המנה הזו תפסה את עיני מיד כשעברתי על הרשימה, מכיוון שהיא הזכירה לי עוגה שסבתא שלי נהגה להכין לי בילדותי, שכונתה על ידי כל "עוגת ילדים". הנקניקים הללו הם גרסא מתקדמת ומתוחכמת מעט יותר של אותה עוגה, והם טעימים ומפנקים בצורה בלתי-רגילה גם לגדולים. מכיוון שמלאי האלכוהול בדירתו השכורה והצנועה קטן מאוד, ולא רצינו לקנות בקבוקים מיותרים רק בשביל המתכון הזה, החלטנו לותר על הליקר תפוז ועל הרום (שרי ברנדי נשאר לנו ממתכון אחר), ובמקום היין המתוק השתמשנו בשאריות מיץ ענבים לקידוש שהשאירה אצלנו חברה דתיה לפני כמה חודשים. בנוסף, ויתרנו על סירופ השוקולד ופיצינו על ההעדר בתוספת עוד כמה קוביות שוקולד. לא ניכרה איזושהיא השפעה שלילית על הטעם, וקרם השוקולד עדיין יצא מצוין (העובדה שהשתמשנו בשוקולד מריר משובח בטח לא הזיקה). ערן נהנה מאוד ממלאכת פירור הביסקוויטים (כאן אין לנו "פתי בר", אז אלתרנו עם מה שמצאנו בסופר), ואפילו קצת נעצב כשלקחתי לו אותם כדי לערבב אותם בקערה. אחרי שמערבבים את קרם השוקולד עם האגוזים, הפירות והביסקוויטים, נוצרת תערובת יציבה מאוד שקל מאוד לגלגל אותה בתוך נייר אפיה לנקניקים. התוצאה הסופית מצוינת! נקניקי השוקולד לא מתוקים מדי, עשירים מאוד, ולא מכתימים את הידיים. בסך הכל, מהכמות במתכון נוצרו שלושה נקניקים ארוכים וצרים-יחסית.

ולבסוף – עוגיות מנדלברויט פירות יבשים. המנדלברויט אמור להיות בעצם סוג של עוגיות ביסקוטי, אבל לנו הן יצאו פחות קשות ויותר פריכות, והן שותפות אידיאליות לקפה או תה. גם במקרה הזה, ההכנה לוקחת ממש כמה דקות והיא מאוד פשוטה. אנחנו אפינו את העוגיות קצת יותר ממה שכתוב (במקום 20 דקות ואז 10 דקות, בחרנו ב-25 דקות ואז 15 דקות). גם כי לא שמתי לב לשעון, וגם כי רצינו שהן יהיו קשיחות כמו ביסקוטי. בזמנים המאורכים, הם נאפו יופי, והיו פריכות, עשירות ומצוינות. התחושה היא ממש של עוגיות בית-קפה (עוגיות סטארבקס, אם להיות מדויקים) ובקלות הכנה כזו, הן דרך מצוינת להפוך את הקפה לקצת יותר מפנק.

—————

למאפין אחד ממאפינס הדובדבנים (74 גרם): 172 קלוריות (42 קלוריות משומן), 4.7 גרם שומן (2.7 גרם שומן רווי), 29.4 גרם פחמימות (0.7 גרם סיבים תזונתיים), 3.6 גרם חלבון.

לפרוסת קטנה של נקניק שוקולד (20 גרם): 92 קלוריות (46 קלוריות משומן), 5.1 גרם שומן (2.1 גרם שומן רווי), 10.6 גרם פחמימות (0.6 גרם סיבים תזונתיים), 1.3 גרם חלבון.

לעוגיית מנדלברויט בינונית (44 גרם): 192 קלוריות (102 קלוריות משומן), 11.4 גרם שומן (4.5 גרם שומן רווי), 19.9 גרם פחמימות (1.4 גרם סיבים תזונתיים), 4 גרם חלבון.

חורף כאן, אם אתם לא יודעים. חורף פה זה לא כמו חורף בישראל. מחר הטמפרטורות צפויות לרדת למינוס 16 מעלות צלסיוס, שזה ממש מעט צלסיוסים. הדשא כוסה היום במעטה לבנבן של שלג. זה חורף. ומה אוכלים בחורף? מרקים כמובן!

אחרי מרק האספרגוס הגיע גם תורן של הפטריות – מרק משביע שגם מאפשר לשמור על הגזרה. אין הרבה מה לספר, חוץ מזה שהוא מצריך סיר (לפיטריות, ואחר כך לכל המרק) וגם מחבת (לטיגון הירקות, בכף שמן אחת!) שוב השתמשתי בבלנדר-מוט כדי לטחון את המוצקים (פטריות) בסיר, ושוב לא השתמשנו באבקת חלב אלא בחלב נטול שומן. את הגזר חתכתי לדיסקיות, ואולי כדאי לחתוך אותו דק יותר ולרצועות במקום דיסקיות.

זמן ההכנה של המרק נראה לי ארוך מהצפוי. איכשהו הוא נתפש כעסק של חצי שעה, אבל בפועל זה לקח פי שתיים. כיוון שכמו שכבר כתבנו, אנחנו יודעים שמרק נהיה טעים יותר לאחר שהיה במקרר, אז אכלנו היום מעט ממנו, וגם מה שאכלנו היה טעים מאוד.

וחוצמזה, היום הגיע הסיר החדש מתנת נ. א(ג). ופ. תודה רבה רבה רבה!

———-

ערכים תזונתיים למנה אחת (במתכון יש ארבע מנות): 157 קלוריות, 4 גרם שומן (1 גרם שומן רווי), 25 פחמימות (4 גרם סיבים תזונתיים), 11 גרם חלבון.

יומנו של בשר טחון.

יום ג'
היום ערן קנה אותי בסופר, וחילק אותי לשתי מנות, אותן הניח במקפיא.

יום ו'
אני שומע המולה בבית. לאן הם נוסעים? דרך דלת המקפיא אני שומע משהו על ניו יורק. אל תשאירו אותי לבד פה עם הלחם!

יום ב'
הבית שקט עדיין. הלחם התגלה כבן שיחה מעניין וחברותי.

יום ג', קצת אחרי חצות
הנה הם חזרו. אני עדיין קפוא במקפיא.

יום ד'
ערן הוציא אותי מהמקפיא, והניח לידי גם את הלחם הלבן הקפוא. כנראה שיש לו איזה רעיון. חבל שאני לא יכול לקרוא את הבלוג שלהם ולדעת מה הם מתכננים.

יום ד' בערב
עכשיו הוא שם אותנו במקרר? מה, הוא לא יודע מה הוא רוצה? זה גם קצת לא בריא לתת לבשר להפשיר ואז להחזיר אותו לקירור. אני מקווה שאני לא מפתח עכשי זיהום חיידקי.

יום ה'
הגיעה השעה. הוא מוציא אותי יחד עם מצרכים נוספים. להתראות בסיר!

ועכשיו ברצינות. כדורי בשר זה כיף של דבר. טרם כתבנו כאן, אבל כבר הכנו כדורי בשר לפחות בשתי וריאציות אחרות. אחת של גיל חובב ואיילת לטוביץ', ואחת אחרת שאני לא זוכר. אני אוהב כשכדורי הבשר יוצאים חלקלקים כאלו, ופחות פירוריים.

המתכון של ביסים קצת שונה מהמתכונים האחרים שהכנו, בשתי נקודות עיקריות. ראשית, מוסיפים לחם לבשר. שנית, לא מגלגלים את הכדורים בקמח בטרם טיגונם.

נראה לי שהלחם הרטוב אכן מוסיף נפח, כי, אם אני זוכר היטב, יצאו לי בסך הכל קצת יותר מ-40 כדורים שמנמנים ולא קטנים בכלל, וזה מחצי כמות ממה שהמתכון מפרט (התחלתי מבערך חצי קילו בשר). גם לא היה לנו כמעט בזיליקום (אולי שלושה עלים שנשארו), והם הלכו לרוטב, ובמקומם השתמשתי בכמות נדיבה של פטרוזיליה. גם לא נזקקתי להוסיף פירורי לחם. היינו קצת קצרי רוח ורעבים, אז התערובת הסתפקה בקצת יותר מרבע שעה במקרר. ואז צרתי את הכדורים, וטיגנתי אותם.

הרוטב סביר וטעים, אבל נראה לי שמשהו שם שגוי בכמויות. הוא יצא די שמנוני. השאריות שלו ממתינות במקרר ליום של עצלות שבו פשוט אשליך קצת פסטה לסיר מים רותחים.

—————

ערכים תזונתיים למנה אחת (156 גרם): 174 קלוריות (86 קלוריות משומן), 9.4 גרם שומן (2.1 גרם שומן רווי), 6.4 גרם פחמימות (1.3 גרם סיבים תזונתיים), 16.1 גרם חלבון.

אספרגוס הוא מבני האצולה של הירקות. מחירו בהתאם (נראה לי שפה בנכר הוא קצת יותר זול מאשר בישראל, אבל עדיין לא זול). בדרך כלל צריך להיזהר בבישולו, כדי לא להפוך אותו למקל נפול. והיום: בונוס. בסוף הרשומה תופיע גם המלצה למנה נוספת של אספרגוס.

חזרה למתכון. חילקנו תחומי אחריות. איילת הייתה אחראית על הקרוטונים, ואני על רוב השאר. שימו לב שאלו קרוטונים גסים יחסית, מלחם מלא ולא מלחם לבן. הוראות חיתןך האספרגוס, לחתיכות של אינטש וחצי אינטש לא מסובכות מדי, אבל קצת מבלבלות. קצת התפרעתי עם הפטרוזיליה מסיבה לא ברורה, מה שלדעת איילת קצת הפריע לטעם הסופי, אז קחו זאת לתשומת לבכם. כמובן שלא הוצאתי את התקרובת מהסיר, אלא השתמשתי בבלנדר-מוט כדי לטחון את המוצקים בתוך הסיר. גם אבקת חלב אין לנו בבית, אז השתמשנו בקצת יותר מחצי כוס חלב 2%. כשהכל היה מוכן, המרק הוגש לשולחן. איילת בתחילה קצת נרתעה מהמיץ לימון, אבל כשטעמה מהקערה שלי הסכימה שאכן לימון מוסיף המון! הכמות, עם זאת, קטנה למדי. מהמצרכים שפורטו במתכון הצלחנו להוציא בקושי ארבע מנות.

היום שאחרי: מכירים את זה שלמרקים יש טעם טוב יותר אחרי שהם יושבים איזה יום במקרר והטעמים "יוצאים" לתוך המרק? אז זהו, שכאן השהייה במקרר לא שיפרה את טעמו, וגם לא פגמה בו. סתם נשאר כשהיה. ואיילת שואלת: למה באמת מרק שישב יום במקרר טעים יותר? האם במסעדות גם כן מגישים מרק מאתמול שטעמו עשיר יותר?

וכמובטח, מתכון נוסף לאספרגוס, מהזיכרון, מהספר "רק אוכל טוב" של איתמר דווידוב (אם אני לא טועה). במקום לחלוט את האספרגוסים במים חמים, לפזר אותם על נייר אפיה בתבנית, להוסיף שום כתוש, מלח, פלפל ושמן זית לפי הטעם, ולאפות בתנור שחומם מראש לטמפרטורה כלשהי (נדמה לי שבאזור ה-175 מעלות צלסיוס) כעשר דקות.

————–

ערכים תזונתיים למנה אחת (בסך הכל 4 מנות): 137 קלוריות, 3 גרם שומן (1 גרם שומן רווי), 21 גרם פחמימות (3 גרם סיבים תזונתיים), 10 גרם חלבון.

לוקחים סיר טוב עם מכסה. ניסינו עם סיר דק – גרוע. צריך סיר נורמלי שיפזר את החום בצורה אחידה. אם יש לכם מכסה מזכוכית זה עוד יותר טוב, כי אפשר לראות את הפופקורנים מקפצים, מתנפחים וממלאים את הסיר.

מדליקים את הכיריים לחום בינוני-גבוה, ושופכים לסיר שמן וגרגרי תירס. אנחנו משתמשי בכף שמן לרבע כוס גרגרים, אבל בדרך כלל אני קצת מרמה את עצמי ושם בערך שליש כוס גרעינים. השמן הוא שמן צמחי כלשהו. נראה לי ששמן זית לא מומלץ כי למיטב זכרוני טמפרטורת הבעירה שלו נמוכה יחסית, ואני מנחש גם שהוא ישאיר יותר מטעמו בפופקורן מאשר שמנים צמחיים אחרים בעלי טעם נייטרלי יותר.

מנערים היטב את הסיר כדי שכל הגרגרים יעטפו בשכבה דקה של שמן, ועכשיו מגיע הוודו. מחכים עד ששומעים (ואם המכסה שקוף – גם רואים!) את קולות הפיצוח הראשונים, מסירים את הסיר מהכיריים, וסופרים בלב שישים שניות (אני סופר בקול רם). עם תום הזמן מחזירים את הסיר לכיריים (לא לכבות אותם, אם אלו כיריים חשמליות) וממתינים. תוך פרק זמן קצר יחודשו קולות הפיצוח כעת עליכם להקפיד לשקשק את הסיר מדי פעם. כאן מתחילה מלחמת מוחות ביניכם, המנסים להגיע לניצולת מקסימלית של הגרגרים שבסיר, לבין הפופקורן המחשב להישרף ולהפוך לאוד פחם. צריך למצוא את הרגע הנכון, כשקולות הפיצוח נפסקים, ושקשוקים נוספים לא מעירים אותם. ברגע זה בדיוק הסירו את הסיר מהכיריים ושפכו את התוצרת לכלי קיבול מתאים. אצלנו בינתיים רק מפזרים מלח מעל, אבל יש לנו תוכנית לשפוך קצת חמאה מומסת, או להחליף חלק מהשמן בחמאה. אולי בקרוב.

איילת נתקלה ברשומה הזו לפני כשבוע ומאז היא מחכה לנו. אנחנו בדרך כלל לא קונים צנוניות, אבל לרגל המאורע אכן נרכשו פניני הטבע הסגולות-סגלגלות, שאני בעצם די מחבב. סלרי נשאר לנו במקרר ממתכון קודם.

קצצתי את האנשובי (שמאוד חביב עלי, ואף מככב גם בסלט האורוגולה המפורסם של גיל חובב ואיילת לטוביץ') והוספתי את שאר מרכיבי הווינגרט, וכן, אפילו כמה טיפות מים. אבל הנה מילה של ביקורת: לא כתוב בכמה חומץ להשתמש! אז אילתרתי לפי מה שנראה לי. הקפדתי הפעם לטפטף את השמן לאט-לאט תוך כדי ערבוב מתמיד ויצא לי וינגרט אפלולי-ערפילי.

איילת פרסה את הצנוניות והסלרי, והנה הכל מוכן. כל אחד לקח לעצמו מתערובת הצנוניות והסלרי, וטפטף כאוות נפשו מהוויניגרט. הטעם היה עדין מאוד. נרשמה תמימות דעים שהמנה מוצלחת, וגם נשאר למחר.

————-

ערכים תזונתיים למנה אחת (87 גרם): 226 קלוריות (205 קלוריות משומן), 22.8 גרם שומן (3.3 גרם שומן רווי), 1.8 גרם פחמימות (0.8 גרם סיבים תזונתיים), 3.8 גרם חלבון.

כפי שקל לראות,  הקלוריות והשומן מגיעים כמעט כולם מחצי כוס השמן שברוטב (ליתר דיוק – שאר החומרים תורמים 35 קלוריות בלבד לעניין, ו-1.2 גרם שומן). כך שאם מזליפים מהרוטב במתינות על הירקות ולא מערבבים אותו עם הסלט, התוצאה סבירה הרבה יותר.